מקור צפניה ב׳:א׳
1 הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃
פירוש רש"י על צפניה ב׳:א׳
1 הִתְקוֹשְׁשׁוּ. הִתְלַקְּטוּ וְאִסְפוּ יַחַד, כְּמוֹ ״לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ״ שמות ה:יב.
2 וָקוֹשּׁוּ. מַעֲשֵׂיכֶם. הַשְׁווּ מַעֲשֵׂיכֶם לְדַעַת קוֹנְכֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ: קַשֵּׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קַשֵּׁט אֲחֵרִים. עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן ׳הֶקֵּשׁ׳, אָדָם הַמַּשְׁוֶה עַצְמוֹ וּמְיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ.
3 הַגּוֹי לֹא נִכְסָף. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דְּלָא חֲמַד לְמֵיתַב לְאוֹרָיְתָא״.